בגיל ההתבגרות התפקיד ההורי עובר שינוי משמעותי. גם כשנדמה לנו שילדנו מעדיפים את חבריהם ואינם ששים לשתף אותו בחוויותיהם, בכל זאת יש לנו חשיבות רבה עבורם.
בגיל ההתבגרות בני הנוער עוברים שינויים משמעותיים הן מבחינה פיזית והן ברמה הרגשית.
הדבר הבטוח והקבוע בחייהם בנקודת זמן זו הם ההורים. זהו הזמן שמשימתם של המתבגרים היא גיבוש הזהות האישית. לשם כך הם מנסים לבדוק את הגבולות של עצמם
ואת הגבולות מול ההורים והחברה.
זהו שלב חשוב שיש לאפשר אותו גם כאשר אנו בטוחים שהם טועים. הם צריכים להתנסות להצליח ולטעות וללמוד גם מההצלחות וגם מהכישלונות.
אם ננסה להוות עבורם תמיד כעין סמיכה עוטפת הקולטת ומונעת תוצאות של כישלונות נמנע מהם את האפשרות ללמוד את מקומם בעולם ולגבש את זהותם. המסר שאנו צריכים להעביר למתבגרים הוא שעצמאות = אחריות. שבכל בחירה בנתיב מסוים יש ויתור על נתיבים אחרים. שלכל מעשה יש תוצאה טבעית. אין זה אומר שלא צריכה להיות לכם עמדה / דעה ובכל זאת לאפשר להם לבחור ולשאת בתוצאות לטוב ולרע.
יחד עם זאת ההורים מציבים את הגבולות. עדיין ישנם תחומים בהם אין למתבגר עדיין זכות החלטה ולהורה יש זכות וטו. ביחוד נכון הדבר בכל הקשור לסכנה לבריאותם הפיזית והנפשית. יש לזכור שהמתבגר לומד עצמאות ויכולת קבלת החלטות מושכלת עדיין בתחילתה. כל משפחה צריכה להגדיר את הגבולות המתאימים לתרבות המשפחתית ולהעביר אותם לבני הנוער באופן ברור וחד משמעי. אומנם כל נושא לגיטימי לשיחה פתוחה מכילה ומתחשבת אך החלטה סופית בנושאים בהם נקבעו החוקים מראש נתונה להורים בלבד. זהו בעצם העוגן המאפשר למתבגרים להתנסות בקבלת החלטות ולפעול באופן עצמאי ולדעת שבכל זאת יש מי שתומך ומסיעה להישאר בתחום הבטוח ולא לחצות גבולות היכולות לסכן אותם.