כשאנו אומרים ילדים יש לעשות הבחנה בין ילדים צעירים עד תחילת גיל ההתבגרות וילדים מתחילת גיל ההתבגרות והלאה.
לגבי ילדים צעירים, לדעתי חד משמעית יש לבדוק את ההתכתבויות אם לא על בסיס יומיומי אזי לפחות אחת לשבוע. ילדים צעירים המקבלים טלפון צריכים להבין, והדברים צריכים להיאמר מראש שהטלפון הוא של ההורים לשימוש הילדים. מטרת המעקב בטלפון להגן על הילדים מני פגיעות בהם או באחרים. בדיקת הטלפון צריכה להיעשות בגלוי ביחד עם הילדים כחלק מהתנהלות משפחתית תקינה. כאשר מוצאים בטלפון של הילדים תכנים שאינם ראויים, חייבים לשוחח על כך עם הילדים. השיחות צריכות להיעשות בנחת, ללא ביקורת, מתוך הבנה למקובל היום בתקשורת בין ילדים, ויחד עם זאת להנחיל לילדים ערכים וכללי זהירות. במקרים חריגים להתערב באופן פעיל. לא פחות חשוב לעודד ולהחמיא לתקשורת מיטבית וגילוי מעורבות חברתית טובה.
באשר למתבגרים. הסוגיה מורכבת יותר. ילדים ונוער בגיל ההתבגרות קנאים לפרטיות שלהם וחשוב לכבד פרטיות זו. כאשר התקשורת עם המתבגרים טובה והם משתפים את ההורים בנושאים רבים הקשורים לחייהם בפתיחות ואין סימנים אחרים המעוררים דאגה, לדעתי יש לתת בהם אמון ולא לבדוק את הטלפון ללא רשותם. להתעניין, לשאול, לשתף ולדבר על שימוש נכן בטלפון כחלק מהשיחות המשפחתיות. אך, אם המתבגרים מסתגרים ואינם משתפים את ההורים ולהורים יש סיבות לחשוד בהתנהלות לא בריאה בטלפון, כאן האחריות ההורית גוברת על הצורך בפרטיות.
ובכל זאת עד כמה שאפשר לעשות את בדיקת הטלפון ברגישות רבה, בנוכחות המתבגרים. לא להתעכב על תכנים רכילותיים גם אם אלה לא תמיד לטעמנו אלה להתייחס רק לתכנים בעיתיים, היכולים להוות פגיעה או סכנה במי מבני הנוער. גם כאן שיחות עם המתבגרים צריכות להיעשות תוך מתן תוקף והבנה לרגשותיהם ויחד עם זאת לדבר על הדרוש שיפור. כמובן אם נמצאו תכנים בעייתיים לערב את הגורמים המתאימים. ואני כאן בכל שאלה או התלבטות
אתי
