החיים עמוסים, לפעמים אנו חוזרים עייפים מהעבודה וכל מה שנרצה זה להתחפר בכורסא, לקרוא עיתון /לצפות בטלוויזיה ופשוט לנח. דווקא בזמנים אלה הילדים בוחרים לשתף או לספר לנו דבר. מה.
חשוב להתפנות אליהo. לגייס את מלוא הקשב. להיות איתם בפועל ולהעביר מסר ברור: אני כאן, קשוב ואכפתי. מה שתרצה לספר לי כרגע זה הדבר החשוב ביותר. יותר מהעייפות, יותר מהטלפון, העיתון או הטלוויזיה.
ילדים ובני נוער יודעים לזהות כשאנו באמת קשובים או כאשר אנו "מזייפים" קשב. אחרי הכל מי ירצה לדבר ולשתף אדם שאינו מקשיב לו באמת?
אשמח שתשתפו אותי מה אתם עושים לעודד תקשורת עם בני הנוער שלכם! ואני כאן בכל שאלה, שלכם, אתי
